אבל למה אנחנו משקרים? למה קשה לנו להגיד לפעמים את האמת שקשה לנו
אז נכון קשה לי
אני לפעמים חושבת מה היה קורה אם לא היה לי קשה?
אבל חייב להיות לנו קשה אחרת מה היינו עושים אם הכול היה קל?
חוויתי מין בריונות ממש בקטנה
אבל אני מבינה את ההרגשה הזאת,
זה מה שקרה:
בטעות הרגל שלי נגעה בתיק של הילד שלפני
והוא אמר: "משוגעת זה מלונדון!!" אז הוא לקח לי את היומן והקלמר
ועכשיו אתן בטח חושבות שזה ממש לא קשה אבל זה לא הכול
בקלמר הזה היה מכתב שכתבתי לסבא היקר והאהוב שלי ז"ל
נזכרתי בו בגלל שדיברנו על מוות בכיתה נושא קשה לא?
אז הוא מצא את הפתק הזה והתחיל לפתוח אותו והתחננתי ממנו שלא יפתח
והוא פתח רק הספיק לי לראות את השם של סבי ואז התחילו הדמעות זה היה באמצע שיעור
היסטוריה.
ביקשתי מהמורה שלי לצאת להירגע והיא אמרה לי לצאת את הילד היא הוציעה למנהלת ולהרשמה על חוצפה מי שמכיר או מי שלא.
אחרי זה הוא מצא אותי בפינה וביקש ממני אלף סליחות
והוא אמר שהוא לא קרא את זה אבל בכול זאת זה כאב
הוא לא הפסיק לחבק אותי ולהגיד לי שהוא מצטער
כי בכול זאת הילד הזה הוא חבר די טוב שלי בגלל
זה התפעלתי ממנו שהוא יכול לעשות דבר כזה..
אבל בסדר הכול טוב עכשיו,
ואיך אני אומרת?
גם אם אתה חושב שלא קשה לך אז קשה לך.
אבל בנתיים הכול פשוט בסדר.
;){kind=link}